לב האדם הוא איבר שרירי שתפקידו העיקרי הזרמת דם דרך כלי הדם ולכן הוא זכה לכינוי "משאבה". הלב מחולק לארבעה חללים מרכזיים בעלי דופן שרירית: פרוזדור (עליה) ימני, פרוזדור שמאלי, חדר ימני, חדר שמאלי. ארבעה מסתמים אחראים לזרימה חד-כיוונית של הדם בלב. העורקים הכליליים שעוברים בשכבה החיצונית של הלב מספקים דם  וחמצן לשריר הלב עצמו, ולמרכיבים נוספים של הלב.

דם עני בחמצן ועשיר בפחמן דו-חמצני זורם אל הצד הימני של הלב . הלב מזרים דם זה דרך עורק הריאה אל הריאות. דרך נאדיות הריאה מפונה הפחמן דו-חמצני מהדם, ובמקביל מועשר בחמצן. הדם האדום והעשיר בחמצן זורם כעת מהריאות לצידו השמאלי של הלב. משם הוא מוזרם דרך אבי העורקים לכל רחבי הגוף, אל המוח ואבירים חיוניים נוספים, בכללם שריר הלב עצמו.

חללי הלב מתכווצים ונרפים באופן קבוע וסדיר. ללא רצף זה של התכווצות והרפייה הלב לא יוכל לתפקד כמשאבה. דם נכנס אל הלב דרך הפרוזדורים, עובר דרך מסתמים אל החדרים, וזורם אל הריאות מצידו הימני של הלב ואל שאר הגוף מצידו שמאלי של הלב.

התכווצות והרפיית חללי הלב באופן סדיר וקבוע מאפשרות את תפקודו כמשאבה המזרימה דם אל כל חלקי הגוף.

הקוצב הראשי - פעולת המשאבה של הלב מפוקחת על-ידי מערכת הפעלה והולכה חשמלית בלב, שאחראית לייצור כיווץ מסודר ומסונכרן של שריר הלב בעזרת אותות חשמליים. הקוצב הראשי בלב נקרא קשר הסינוס-פרוזדור (Sinoatrial node או Sinus node). קשר הסינוס-פרוזדור ממוקם בחלק העליון של הפרוזדור הימני ותפקידו העיקרי להתחיל את פעולת התכווצות שריר הלב.

סיבי הולכה - אותות חשמליים נשלחים מהקוצב הראשי אל החדרים דרך סיבים מוליכי חשמל. אותות אלה מפעילים את תהליך התכווצות חדרי הלב לאחר שהפרוזדורים כבר התכווצו במלואם ודם הוזרם לחדרים.

קצב הפעולה הסדיר של הלב מכונה "קצב סינוס" וניתן לעקוב אחר הפעילות החשמלית של הלב בעזרת מכשיר א.ק.ג.- מכשיר המשמש לרישום הפעילות החשמלית של הלב. מכשיר הא.ק.ג. מייצר תרשים של קצב הלב. האנימציה הבאה מראה פעילות חשמלית תקינה וסדירה של הלב במקביל לתרשים א.ק.ג. המתאר פעילות תקינה של הלב בה אנו רואים גלים ועלייות חדות המתרחשים באופן סדיר. הגל הראשון מעיד על כיווץ פרוזדורים. העלייה החדה הבאה מסמלת את כיווץ החדרים, והגל האחרון הוא שלב הטעינה מחדש של מערכת ההפעלה החשמלית של הלב. 
קוצב הלב הראשי – קשרית הגת SA NODE הינו האיבר שקובע את קצב פעימות הלב, קצב הקרוי קצב סינוס. מהירות קצב הסינוס הממוצעת במבוגר במנוחה היא בין 90-60  פעימות לדקה.
קצב הלב מושפע מצרכי הגוף, הסינוס מקבל אותות מעצבים מיוחדים המגיעים ללב וכן מושפע מחומרים המופרשים בזרם הדם, כגון אדרנלין.  

גל P: מציין את מעבר החשמל דרך העליות של הלב (נותן אות לכיווץ העליות)
גל QRS: מציין את מעבר החשמל דרך חדרי הלב (נותן אות לכיווץ החדרים)
גל T: מציין את תהליך ההרפיה של שריר חדרי הלב וההכנה להתכווצות נוספת.

במקרה מסויימים של פגיעה גופנית או מחלה, קצב הלב אינו נשלט באופן סדיר ע"י סינוס-הפרוזדור. מצב זה הוא חריג ומהווה סכנת חיים. המצב המסוכן ביותר קורה כאשר החדרים עצמם מייצרים אותות חשמליים העוברים  דרך דפנות החדרים. פעילות הלב הופכת לאי-סדירה והלב 'מפרפר'. פעילות החדרים הופכת לקאוטית ואזורים שונים בלב מתכווצים בקצב ומהירות שונה זה מזה. הפעילות השרירית של חלקי הלב השונים אינה מתואמת עוד, אין כיווץ והרפיה מסודרים, והלב אינו יכול להזרים דם. כתוצאה מכך לנפגע אין דופק, אף על פי ששרירי הלב פועלים. במצב זה הלב עצמו אינו יכול להשאר בחיים לאורך זמן מאחר ואינו מקבל דם וחמצן בעצמו. מצב זה, בו הלב אינו מזרים עוד דם, יביא למות הנפגע.

פעילות לא סדירה זו של הלב נקראית פרפור חדרים - Ventricular fibrillation (VF). אם נעשה הקבלה בין פעילות הלב לגל של אוהדים באצטדיון כדורגל, כל צופה (כל תא בשריר הלב) קם ממושבו (פעולת כיווץ שריר הלב) וחוזר לשבת (הרפייה) ברגע הנכון כדי לייצר את תנועת הגל (הזרמת הדם). כמו בעת הבקעת שער במשחק כדורגל, בזמן פרפור חדרים, כל צופה (כל תא בלב) קופץ וצועק ומניף ידיים בהתרגשות בצורה שאינה מתואמת עם שאר האוהדים. כתוצאה מכך הקהל מתנהג בצורה לא מסודרת ואקראית ולא נוצר גל (אין הזרמת דם).

במהלך פרפור חדרים הנפגע חסר דופק - אירוע לבבי (התקף לב). הזרמת הדם ללב נפסקת, ושריר הלב מפסיק לתפקד. בשלב מסוים נגרם נזק בלתי הפיך לשריר הלב וללא התערבות מצב הנפגע ידרדר במהירות עד למוות.
במצב של פרפור חדרים ניתן לעיתים להחזיר את הלב לפעילות סדירה ע"י מתן שוק חשמלי.