המושג המרכזי במודל הוא "זמן מחצית" (half-time). זהו הזמן הדרוש לרקמה להגיע למחצית מהריכוז הסופי של הגז המומס בה, בין אם בטעינה או בפינוי גזים.

רקמות שונות - זמני מחצית שונים

הגוף מחולק למודל של "תאים" או רקמות תיאורטיות, כשלכל אחת זמן מחצית שונה:

• רקמות מהירות (כמו דם ומוח): זמני מחצית קצרים (בין 2.5 ל-10 דקות)
• רקמות בינוניות (כמו שרירים): זמני מחצית בינוניים (20-40 דקות)
• רקמות איטיות (כמו עצמות ורקמות שומן): זמני מחצית ארוכים (75-480 דקות)

מודלים שונים משתמשים במספר שונה של רקמות תיאורטיות

משמעות זמני המחצית בתכנון צלילה

1. בצלילה: כשיורדים לעומק, לחץ הגז האינרטי עולה ברקמות עם הזמן לפי זמן המחצית
2. בעלייה: כשעולים, רקמות משחררות גז לפי אותם זמני מחצית

לדוגמה, רקמה עם זמן מחצית של 5 דקות תגיע ל-50% רוויה לאחר 5 דקות, 75% לאחר 10 דקות, 87.5% לאחר 15 דקות וכן הלאה. לאחר 6 זמני מחצית (30 דקות במקרה זה), הרקמה נחשבת לרוויה מלאה (98.44%).

טבלאות הצלילה מבוססות על חישובים של רמות הגז המומס ברקמות השונות לאורך פרופיל הצלילה. הן מחשבות את הזמן הדרוש לכל סוג רקמה לשחרר את הגז המומס בבטחה. זה יבוא לידי ביטוי בזמן הצלילה המרבי ללא דקומפרסיה ובעומקי וזמני חניות הדקומפרסיה הנדרשים, בפועל:

• צלילות עמוקות מושפעות בעיקר מהרקמות המהירות ולכן הן בעלות זמני תחתית קצרים.
• צלילות רדודות מושפעות בעיקר מהרקמות האיטיות ולכן הן בעלות זמני תחתית ארוכים יותר.