המודל המקורי של הלדיין כלל 5 רקמות בלבד, עם זמני מחצית של 5, 10, 20, 40 ו-75 דקות. עם השנים חוקרים המשיכו לפתח את הרעיון, וכל אחד בחר "לחתוך" את אותו הרצף (ראו תיבת ההבהרה למעלה) לרזולוציה אחרת:

• מודל US Navy ( הצי האמרקאי): 6 רקמות עם זמני מחצית שבין 5 ל-120 דקות.
• מודל Bühlmann (המשמש ברוב מחשבי הצלילה כיום): 16 רקמות עם זמני מחצית שבין 4 ל-640 דקות.
• מחשבי צלילה מודרניים רבים - 8 עד 12 רקמות תיאורטיות, עם זמני מחצית בין 5 ל-400 דקות.

כמו כל מודל מתמטי, גם המודל ההלדני הוא פישוט של המציאות. הוא לא מתחשב, למשל, ב:

• יצירת בועות גז בפועל במהלך העלייה.
• הבדלים אישיים בין צוללים.
• השפעות מצטברות של צלילות חוזרות.

מודלים מתקדמים יותר, המבוססים על דינמיקת בועות, מנסים לצמצם חלק מהפערים האלה.

המודל ההלדני ועקרון זמני המחצית מהווים את הבסיס למרבית טבלאות הצלילה ולאלגוריתמים שבמחשבי הצלילה של היום. הבנה בסיסית שלהם תעזור לכם להבין למה המחשב "מתנהג" כמו שהוא מתנהג — ולא רק לסמוך עליו בעיוורון.