גוף האדם מורגל בתנאים השוררים ביבשה. גם כאשר הוא טובל במים, לצורך רחצה או שחייה, נוהג הוא עדיין כ׳׳חיית יבשה": מחזיק את ראשו זמן רב ככל האפשר מחוץ למים, אינו מתרחק מן החוף וכדומה. הצלילה מאלצת את האדם להסתגל לתנאים שונים בתכלית מאלה המוכרים לו. צולל המצליח להבין את הסביבה החדשה, להשתלב בה ולציית לחוקיה, יגלה עד מהרה שהוא חש בה ״בבית״ לא פחות - ואולי אף יותר - מאשר ביבשה.

נשימה: בני-האדם, כמו רוב בעלי־החיים, זקוקים לאספקה שוטפת של חמצן לצורך קיומם. אין לגוף קיום ללא חמצן וחוסר בחמצן יוביל עד מהרה לאובדן הכרה וטביעה. אנו קולטים את החמצן שאנו זקוקים לו, ע׳׳י נשימת אוויר מהאטמוספירה ומפיקים ממנו את כמות החמצן הדרושה לנו. בעת הצלילה מתחת למים אין ביכולתנו לנשום מן האוויר החופשי ועלינו לקבל אספקה שוטפת של אוויר בעזרת מערכת צלילה או דרך קנה ("שנורקל").