הדבר הראשון אליו צריך הצולל להתייחס הוא המבנה הטופוגרפי של הקרקעית הנקרא תבליט. קריאה נכונה של פני השטח באתר יכולה לספק לנו מידע רב בכל הקשור לכיוון התנועה שלנו ולעיתים אפילו לגבי מיקומנו לאורך המסלול. 

הנתונים הרלוונטיים לנושא התבליט:

א. העומק
ב. כיוון המדרון (אם יש כזה)
ג. ומידת התלילות שלו שקעים גאיות או חריצים עמוקים.

ראשית נושא העומק. כיוון שאת העומק עלינו לדעת או לקבוע מראש, הרי שזו תהיה תמיד נקודת הייחוס הראשונה עבורנו. ברור לכולנו במקרה שבמהלך הירידה או בסופה הקרקעית אינה בעומק המצופה, איננו נמצאים במקום הנכון! למעשה עומק הצלילה מהוה נקודת יחוס רצופה במשך כל מהלך הצלילה. את ההתקדמות עלינו לתכננן לפי העומקים המשתנים ולוודא באופן רציף כי העומק שבו אנו נמצאים תואם את התכנון ושלב הצלילה. למעט שני חריגים לנושא זה. הראשון בצלילות ללא קרקעית או "צלילות מים כחולים". צלילות אלה מתבצעות לרוב לאורכה של שונית אנכית- קיר. במקרה כזה הקיר מסמן עבורנו את כיוון הצלילה. כיווניו הכלליים ידועים לנו מראש ואנו צוללים לאורכו הלוך וחזור, או בכיוון אחד בתנאי שנאסף ע"י הסירה או רכב מהחוף בסופה של הצלילה.  כל שנותר הוא לקבוע את העומק ההתחלתי ואת העלייה המדורגת לאורכו של הקיר, לפי זמן התחתית וחלוקת האוויר לאורך המסלול.

מקרה חריג אחר הוא צלילה מעל קרקעית מישורית בה אין מדרון, או שהוא מתון במידה כזו ששינויי העומק אינם מורגשים. במקרה כזה עלינו להיעזר בסימנים אחרים עליהם נרחיב בהמשך. אולם בחלק גדול מהמקרים קרקעית הים הינה מדרון ברור ברמת תלילות משתנה. המדרון כמו קיר השונית מסמן עבורנו שני דברים: ראשית כיוון כללי שנית, את הכיוון לעבר החוף.